סדקים של שתיקה – נעמה סכר
"לפעמים מעשה אחד קטן ואמיץ יכול לעורר שינוי גדול ומשמעותי בחיינו.
לעולם אל תאפשרו לפחד לשתק את הקולות הפועמים בכם. תנו לאמת השוכנת בלבכם לצאת אל האור מבין הסדקים."
(ציטוט מתוך הספר)
לא היה משפט טוב יותר מזה כדי לפתוח את הספר הזה.
רק אחרי שקוראים אותו, מבינים כמה המשפט הזה הוא נכון.
זה לא סוד שלספרים הקודמים של נעמה פחות התחברתי.
לא אשקר, ההתחלה הייתה לא קלה עבורי.
רק אחרי ארבעה ימים של מחסום קריאה, מצאתי את היכולת לפתוח את המכשיר שלי ולקרוא את הספר.
אז קחו בחשבון שיש לי מה להגיד עליו.
"בגיל שמונה עשרה כבר לא הייתי תלויה בחסדיהם של אחרים וידעתי בדיוק לאן פניי מועדות.
עם מזוודה אחת עמוסה בהרבה חלומות ומעט מאוד כסף בארנק, הייתי נחושה בדעתי לשכוח מהעבר ולשנות את חיי."
(ציטוט מתוך הספר)
סופי-
עם הרבה זיכרונות כואבים, שקרים, חלומות ותקוות בגיל שמונה עשרה סופי עוזבת את הקיבוץ ואת בית הילדים בו גדלה.
עם מזוודה קטנה סופי בורחת מהעבר ומנסה לבנות את העתיד בלב נוי יורק.
במשך שנתיים בהם היא חייה בניו יורק, היא מופיעה בבר קטן ומרוקנת את נשמתה על הבמה הקטנה.
היא מצליחה להקים זוגיות ומדחיקה את הזיכרונות הכואבים.
באחד הלילות הקרים של נוי יורק סופי מקבלת שיחת טלפון מהארץ בה מבשרים לה כי היא איבדה את חברתה הטובה ביותר.
בלי לחשוב עוד באותו הלילה סופי אורזת מזוודה ועושה את דרכה לארץ.
עם החזרה לארץ, סופי מתחילה לחוות ולהיזכר בכל מה שניסתה לשכוח ולהדחיק במהלך השנים.
סופי היא אחת הדמויות החזקות שהכרתי, היא מדהימה ולאורך כל הספר סופי לא השתנתה.
היא נשארה חזקה והתמודדה עם זיכרונות, עם אמונה, עם שקרים, עם שברון לב ובעיקר, היא נלחמה בצדק.
גם כשאף אחד לא האמין, היא האמינה בעצמה.
היא הוכיחה פעם אחרי פעם.
היא נלחמה במערכת המשפט, היא נלחמה על העבר שלה ובעיקר על העתיד שלה.
למרות הכאב והמשבר שסופי עברה, היא לא היססה לרגע ונשארה נאמנה ואוהבת.
"אני אהיה שם בשבילך, עד שהכוכבים לא יזרחו,
עד שהשמיים יתנפצו והמילים לא יחזרו,
אני יודע שכשאמות את תהיי במחשבותיי,
ואני אוהב אותך, תמיד…
(ציטוט מתוך הספר)
שחר-
תעצמו את העיניים, תדמיינו גבר חתיך, בצבע שוקולד חלב, שרירי, בלי חולצה, מגפיי בוקרים, כובע בוקרים ושרירים.
אלוהים! אני נוזלת!
כן, ככה דמיינתי את שחר.
לשחר היו אלפי חלומות שונים בינהם קריירה צבאית מפוארת ואהבה מטורפת.
אך כל אלה נקטעו והתאדו כשהוא איבד את אביו.
שחר נאלץ לרשת את חוות הסוסים הטיפולית שאביו הקים.
למרות השנים שעברו מאז שהוא ירש את החווה הלב שלו נשאר כואב.
הוא איבד את האישה היחידה שאהב במהלך החיים.
האהבה הראשונה שלו.
אך שיחת טלפון ארורה וקריטית באמצע הלילה משנה וטורפת את כל הקלפים.
"משפחה היא ערך עליון שיש לשמור עליו.
אתה אף פעם לא יודע מתי בחיים תצטרך להגן על המשפחה שלך וכמה רחוק תלך בשביל המטרה הזאת,"
(ציטוט מתוך הספר)
לסיכום…..
אני חושבת שהוא הספר הכי מיוחד של נעמה.
נעמה דאגה להכניס לספר דמויות שהצליחו לרגש אותי.
יכולתי לראות את אופק ולהזדהות עם הוריו.
בפרקים הראשונים הקושי להתחבר לספר היה קשה ואפילו שקלתי לנטוש אותו.
אמרתי שקשה לי ואפילו אמרתי שהוא מזכיר ספר כזה או אחר.
אך חברה שאני מאוד סומכת על דעתה שכנעה אותי להמשיך ואני חושבת שזה הדבר החכם ביותר שהיא עשתה עבורי.
אז נכון שבמהלך ה – 20% הראשונים בספר הלכתי לאיבוד, מצאתי את עצמי חוזרת על כל מילה או משפט מספר פעמים, כנראה שעוד הייתי בהשפעת הספר הקודם שגרם לי למחסום קריאה.
אך כשעצמתי את העיניים לרגע, נשמתי עמוק ונכנסתי לתוך הספר.. הבנתי שאם הייתי מפספסת אותו, הייתי מתאכזבת. על עצמי בעיקר.
נעמה לקחה את הספר לעולמה והכניסה בו אלמנטים שיש אלפי אנשים שנאלצים להתמודדים איתם ביומים.
נעמה נגעה בנושאים שכשאנחנו רואים אותם בטלוויזיה אנחנו מזדעזעים אבל אין לנו אף פעם את האומץ לדמיין מזה להילחם בזה.
אז נעמה יקרה,
בהחלט כתבת שספר שנשאר בתודעה ויש לו מודעות חשובה אחת.
וזה, להילחם!
עד אז,
ניתראה בספר הבא.
