"…מעולם לא סיפרתי לאף אחד על המלחמה שלי…אבל מישהי מאד חכמה אמרה לי פעם שעל ידי כך שאנחנו פותחים את ליבנו, חושפים את הצלקות שלנו, אנחנו נעשים אנושיים ופגומים ושלמים…"
זהו סיפורו האמיתי של הנער פינו ללה ותמציתם של החוויות שעברו השורדים את התופת.
מדובר בספר מופת, לא פחות מכך.
ספר שחייב להיות בתוכנית הלימודים של הבגרות בהיסטוריה .
אין ספק שנעשתה פה עבודת חקר מעמיקה.
זהו סיפור טראגי אבל גם סיפור על הישרדות ועל תקווה.
סיפור על חמלה ועל האור בכך שהיו איטלקים רבים שנלחמו בזוועות של הנאצים.
זהו סיפור על נער, שהתבגר בגיל שבע עשרה והפך לאיש זקן בגיל שמונה עשרה.
ספר שגמעתי במספר מצומצם מאד של ימים על אף 567 העמודים שבו.
זהו ספר שאי אפשר להניח לרגע.
מדובר בחסידי אומות עולם.
זהו רומן היסטורי כהילכתו.
ישנה ריקמה מדהימה , מעניינת ונכונה של העובדות ההיסטוריות.
הייתי קוראת לספר גם- "הדרך אל החופש" ,החופש של העם היהודי, העם האיטלקי ואפילו של פינו ללה.
יש שם עליות ומורדות,
מבחנים וניצחונות,
אהבה ושיברון לב.
פינו בן השבע עשרה היה נער עשיר, תמים ונאיבי.
הוא לא הצליח אפילו להבין מדוע הנאצים שונאים את היהודים.
כשהסתובב וראה אנשים שהנאצים שמרו עליהם הוא לא הבין מדוע הם עצובים.
למרות הדיווחים ברדיו נהג כנער, חשב על נערות ואוכל, היה רומנטיקן ובדרן.
היה פנטזיונר ….כל הזמן טען שהאמריקאים כבר מצילים אותם ושיעבור לאמריקה.
אפילו כשהמצב היה קצת יותר מסוכן התחיל עם אנה, בחורה מבוגרת ממנו והציע לה לצאת לסרט למרות האפלה.
במהלך הסרט היתה הפצצה של בעלות הברית על האיזור, פינו נפצע ואיתו היו פצועים רבים.
ובכך תמו נעוריו…
עם התפתחות המלחמה אביו של פינו שלח את כולם מחוץ למילאנו.
את פינו ומימו אחיו הצעיר יותר שלח לאב רה , לכנסייה.
האב אימן את פינו ועם הזמן סיפר לו על הזוועות שהיהודים חווים.
פינו החל להבריח יהודים לשוייץ דרך ההרים האלפים.
בהגיעו לגיל 18 פינו חוייב להתגייס לצבא הגרמני ועם הזמן הפך לנהגו האישי של מפקד בכיר בארגון טודוט,
הגנרל ליירס.
שם הפך פינו למרגל בתוך הפיקוד העליון, פגש את מוסוליני ונחשף לסודות רבים.
פינו ללה מסיים את עדותו ואומר:
"…אנחנו אף פעם לא יודעים מה יקרה ברגע הבא, מה נראה ואיזה אדם חשוב ייכנס אל תוך חיינו, או איזה אדם חשוב יאבד לנו.
החיים הם שינוי , שינוי מתמיד, ואם אנחנו לא מספיק בני מזל למצוא בהם את הצד הקומי, השינוי הוא כמעט תמיד דרמה, אם לא טראגדיה….אנחנו חייבים שתהיה לנו אמונה באלוהים וביקום ובמחר טוב יותר, אפילו אם האמונה הזו לא תמיד ראויה.."
זהו טיפ גדול לחיים.
ממליצה מאד לקרא את הספר
