את הספר הזה, היה לי ברור לגמרי שאקרא.
מהסיבה הפשוטה.
ציפיתי לו.
חיכיתי לו.
ערב שישי, אני יוצאת מהמקלחת וחברה שלי קוראת לי מהסלון: ״גליתתתתת את לא מבינה, יום שלישי יוצא ספר חדש של ליהי!״ 😱😱😱
כן… זה היה די דרמטי.
הצעקות, ההתלהבות, הריקודים לקראת כניסת שבת, אבל היי, התרגשנו 😆
הייתה בעיה אחת קטנה, שלא ידעתי איך להשתלט עליה.
הייתי בפאקינג מחסום קריאה.
נוראי!
ועצם ההמתנה לספר ״מרושע״, רק החמירה את המצב.
הכנסתי את עצמי למחסום קריאה יזום, עד שהספר נחת אצלי באפליקציה (ושוב, ריקודים 💃🏼💃🏼💃🏼💃🏼).
🌺על הספר-
״סבתא שלי אמרה לי פעם, שאהבה ושנאה הן אותו רגש שנחווה בנסיבות שונות. התשוקה אותה תשוקה. הכאב אותו כאב.
הדבר המוזר הזה שמבעבע בחזה שלך?
אותו הדבר.
לא האמנתי לה עד שפגשתי את בארון ספנסר, והוא הפך לחלום הבלהות שלי.״
טודוס סנטוס, קליפורניה.
אמיליה לה בלאנק עוברת לגור עם הוריה באחוזת ספנסר בשנה אחרונה של התיכון.
הוריה, עובדים כאנשי אחזקה באחוזה.
היו לה תוכניות, להכיר אנשים חדשים, לסיים את לימודיה ואולי אפילו לקבל מלגה.
אבל לא עלה בדעתה, שהיא הולכת לעבור מסע יסורים מלא אחר מהבעלים של האחוזה הלא הוא בארון ספנסר המכונה ״וישס״.
וכמו שמו, כן, הוא מרושע.
מהרגע שראה אותה בפתח הסיפריה שלו, הוא כבר החליט.
אמיליה לה בלאנק שייכת לו.
וישס, מביא את אמיליה למצב שבו עליה להחליט.
היא מחליטה לברוח מהאחוזה, ממה שהכירה וממשפחתה.
עשר שנים אחרי זה, מפגש מקרי בניו יורק משנה את כל התמונה.
״בלי להבין את ההשלכות. הדקות הבאות יעלו לי בכל השנה האחרונה שלי בתיכון.״
דמויות-
וישס:
אוחחחחחח אתה חתיכת מנוול רציני 🤬🤬🤬
הוא אוהב להיאבק, אוהב את הכאב.
החיוכים שלו לגמרי נדירים.
הקול שלו, הוא כמו קטיפה שחורה מלטף ומצמרר בו זמנית.
מכנים אותו ״וישס״ בגלל ההתנהגות הקרה שלו, חסרת הרחמים, אכזרי.
חסר לב ומלא בשנאה, ומסתורין.
וישס ללא ספק גבר אלפא.
אלגנטי. מאופק. יקר.
תמיד מספק את ההצגה הכי טובה בעיר.
קל לו להיות קר לאנשים, קור זו הדרך היחידה שהכיר.
הוא לא אהוב והוא לא מעוניין להיות כזה.
לא מעוניין במערכות יחסים, מעוניין בהריסות, לא פעם בחר להרוס למישהו את החיים, ואמיליה הייתה אחת מבחירותיו.
כן, וישס הוא דמות של נבל בחליפה.
שנאתי ואהבתי אותו באותה הנשימה.
הוא יכול להיות מניאק חסר מעצורים אך מצד שני מלא חמלה וכאב.
וישס עבר לא מעט דברים בחייו, שהביאו אותו להיות מי שהוא היום. פגום, שבור ומלא בשנאה.
הדמות שלו, הייתה סופר אמינה בעייני, לאורך כל הספר הוא שמר על האופי שלו, ולא עבר שינויים חדים.
וישס עבר תהליכים ככל שהעלילה התקדמה, אך תמיד נשאר וישס המנוול.
אהבתי את זה.
למרות שהוא אכזרי, הוא גרם לי לצחוק במהלך הקריאה, הוא דמות צינית, ללא ספק.
כמו שאמרתי בעבר, יש לליהי יכולת נהדרת לבנות דמויות שיכולות לגרום לנו הקוראים חוסר נוחות, לגרום לנו לשנוא אותם ולאהוב אותם.
זה הוא וישס.
״אני חושב שסיימנו פה. אה, ואמיליה?״
עיניה נורו לעברי, ומבטינו הצטלבו מעל השולחן.
חייכתי ביהירות והטיתי את ראשי הצידה.
״נכון התחושה היא שסגרנו מעגל? הבת של העוזרת הופכת…״ מתחתי את לשוני על השפה התחתונה, ״לעוזרת?״ (מנווללללללל 🤬).
🌺אמיליה:
אתן מכירות את זה, שאתן הולכות ברחוב ורואות מישהי, כל כך מגניבה, שלבושה בצורה הורסת ואמיצה ואתן אומרת לעצמכן: ״איזה סטייל! אבל בחיים לא הייתי יוצאת ככה מהבית!.״
כזו היא אמיליה.
היא אמנית, מכף רגל ועד ראש.
שיער בצבע לבנדר ושילוב בגדים שהייתן שואלת את עצמכן, ״שיק או שוק?״.
המצב הכלכלי שלה נוראי, כמו רוב האמנים, אך לצערה אין לה גם את האפשרות הכלכלית לעסוק באומנות.
משפחה אצלה היא ערך עליון, ותעשה הכל למענה.
גם אם זה אומר לוותר על רצונותיה שלה.
כשהיא מגיעה לטודוס סנטוס היא לא משתלבת בתיכון.
היא ״הילדה הכפרית התמימה מהדרום.״
תמיד מזכירים לה מי היא, ״הבת של המשרתת.״
עצם העובדה שאחד התלמידים הכי פופולרים בבית ספר וישס ספנסר (האגדה המרושעת) שונא את עצם קיומה בטוח לא עזרה לה.
החיים שלה לא פשוטים אך היא מוצאת נחמה בציור.
היא לגמרי רואה מבעד לבולשיט שמנסים למכור לה, היא לא סופרת את הכסף וממש לא מתרשמת מאנשים מלאים בכסף.
וזה מה שגורם לוישס להתערער.
הדמות של אמיליה, מתוקה, צבעונית ובניגוד לדמות של וישס היא באמת טובה.
היא תמיד רואה את הטוב שבאנשים! היא לא מנסה לתקן אותם או לשנות אותם, כי כזו היא.
בעלילה כמובן יש דמויות משנה נוספות שאני כבר לא יכולה לחכותתתתת ולהכיר אותם!
חבורת ההוטהולס, הלוואי שהייתם גרים לידי 😱😱
דין, משום מה, יש לי תחושה שאני ואתה ממש הולכים להסתדר 😍
רוזי, אחות של אמיליה. פילפלית רצינית!
הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטם של וישס ואמיליה לסירוגין.
העלילה נעה בזמנים, מהווה לעבר, מה שנותן לנו הקוראים אפשרות להבין מה קרה לדמויות, מה עבר עליהן, מה הפך אותן למי שהן היום.
המעברים נעשים בצורה מעולה, אין סיכוי להתבלבל.
״משחק ה״משוך בחבל״ התחיל שוב. היא יכולה לברוח כמה שהיא רוצה, אבל היא תימשך בחזרה למקום שהיא שייכת אליו. אל בין זרועותי.״
לסיכום,
אני אתחיל בזה ואומר, איך נהנתי לקרוא את הספר הזה!
כל כך מבאס שנגמר!
פשוט נהנתי מכל דקת קריאה.
מדובר פה בעלילה מלאה בתסכול, קנאה, שנאה, תשוקה ללא גבולות וגם המון כאב.
למרות הנושאים בהם נוגעת העלילה, הספר היה קליל, כייפי, ומצאתי את עצמי צוחקת לא מעט פעמים מהדמויות.
יש משהו בכתיבה של ליהי, שפשוט גורם לך להשאב פנימה.
הדמויות מעולות, מעוררות מחלוקות ואני מתההה על זה שדמויות גורמות לי להרגיש.
אני חייבת להודות, היו דברים שהפריעו לי במהלך הקריאה אבל מבחינת התרגום והעריכה.
למזלי זה לא פגם לי בהנאה מהספר עצמו.
אני ללא ספק מחכה לספר הבא!
ומקווה שלא נצטרך להמתין הרבה זמן.
וישס ואמיליה היה לי תענוג איתכם!
״אני פשוט לא מבינה איך אתה יכול להיות גם נחמד ומלא חמלה וגם מניאק באותו הזמן,״ מילמלתי.
הוא חייך. ״זאת עבודה קשה, אבל מישהו חייב לעשות אותה.״
#שרופה_עלייך_וישס_המרושע 🔥🔥🔥
קריאה מהנה ❤
