קטגוריה: רומן רומנטי

אוקיי.
ממש חיכיתי לקרוא את הספר הזה.
ציפיתי.
אבל מצד שני, פחדתי.
ידעתי שאני הולכת לעבור מסע לא פשוט.
לגעת בנקודות קשות.
דחיתי את הקריאה.
ועוד קצת דחיתי.
הגעתי להחלטה שהגיע הזמן.
יש לי הרבה מה להגיד על הספר הזה.

על הספר-

״אל תזנח את ההווה בשביל עתיד לא בטוח. הרבה שמחה מתפספסת, נאבדת, נדחית לאיזה זמן רחוק, שנים מעכשיו, שאולי לא יגיע אף פעם. אל תחכה ותפספס את הרגע הזה בשביל מחר שאולי בכלל לא יהיה שם.״

אופטימיות. היא שם המשחק.
סודות, לכולם יש.
ניתן להסתיר אותם? אולי.
לפעמים הם מתגלים גם בלי שנרצה.
הם צפים.
יוצאים החוצה.
שוברים אותנו, מחלישים אותנו.
אבל, צריך לשמור על אופטימיות.
קייט מעולם לא חייה חיים רגילים ושלווים.
לא היה לי בית חם, משפחה תומכת, אבל היא יצרה לעצמה אחת כזו.
היא תמיד רואה את האור, את הצד החיובי, לא סתם מכנים אותה ׳ברייטסייד׳.
היא עוזבת את ביתה בסן דייגו ועוברת למיניסוטה לקולג׳, קייט לא חשבה ששם היא תמצא אהבה.
את קלר בנקס.
גם קלר עבר דבר או שניים בחייו, גם לו יש שלדים בארון, אבל הוא מוכן לאהבה ומוכן להלחם בשבילה.
מה קורה כשהסודות צצים?
כשהאמת מתגלה?
האם יוכלו קייט וקלר להמשיך להלחם?

‎“היא נועצת בי מבט. וכשקייטי אוחזת את עיניך בשלה… היא אוחזת בך. אתה מרגיש את זה. זה פיזי, כמו להיות נעול במקום, בלי יכולת לזוז, בלי יכולת לנשום.״

דמויות-
אז ככה, בספר ישנן המון דמויות, דמויות ראשיות ודמויות משניות.
כולן תורמות לעלילה, אין אחת מיותרת.
בחרתי לכתוב רק על הדמויות הראשיות בעלילה.

קייט/ברייטסייד ☀️🌅
אני אתחיל בזה ואומר, קייט היא דמות ממש מיוחדת.
הדמות הכי אופטימית שקראתי, הנציגה הרשמית של האופטימיות.
המוטו שלה- בלי חרטות.
אף פעם לא מתלוננת, היא לא חיה על מחמאות ועידוד אבל היא תמיד ראשונה להחמיא ולעודד.
המוזיקה היא כל חייה, היא חלק מהטוב שבה.
היא תמיד הצד הטוב, הצד החיובי.
תמיד מגוננת ועוזרת לפעמים יתר על המידה, עד כדי כך ששוכחת את עצמה.
גם אם לא מעריכים אותה, גם אם אפילו דורכים עליה, היא הראשונה לעזור.
צחוק בשבילה הוא כמו אוויר לנשימה.
היא יוצרת לעצמה חבריות, היא נמנעת מקשרים רומנטים.
לא מאמינה באהבה.
היא לא מסוגלת לנטור טינה.
אנשים פשוט לא יכולים לעמוד בפניה, היא ״מכשפת״ אותם.
הדמות של קייט מלאה בטוב, שנינות ואהבה.
אני חייבת להודות, הרבה פעמים במהלך הקיראה לא הסכמתי איתה, היה לא קשה להתחבר לבחירות שלה, היה קשה לי עם זה שהיא כזו טובה, כי הרבה פעמים זה גרם לה להיפגע.

״אסור לי לתת לרע לכרסם בי, או שהוא יבלע אותי בשלמותי.״

גאס- ☀️🌅
הדמות האהובה עלי בספר! 💔
החבר הכי טוב של קייט, מאז שהוא זוכר את עצמו היא פשוט שם.
הקשר בין שניהם פשוט מדהים, הם מחוברים מאז ומתמיד.
יש להם את ההווי שלהם, הבדיחות שלהם, כאילו יש בניהם קשר דם.
הוא העוגן שלה והיא קול ההיגיון שלו.
גם הוא מוזיקאי, סולן להקת rook, להקה מצליחה בתחילת דרכה.
כל מילה נוספת על הדמות שלו מבחינתי תהיה ספויילר.
הדמות שלו פשוט קנתה אותי, המיסה אותי.
הנתינה, הדאגה, האכפתיות.
לקראת סוף הספר הבנתי כמה הוא מיוחד, טובתה של קייט הייתה תמיד בראש סדר העדיפויות שלו, גם אם הוא נפגע.

״אם תתייחס ללילה הזה כאילו הוא האחרון שלך, ותנצל אותו עד תומו, תוכל לגרום לו להמשך לנצח. אפשר להבריח את הבוקר, את הסוף, אם הורגים את השמש.״

קלר- ☀️🌅
הדמות של קלר עד מחצית מספר הצליחה לשמור על מסתוריות.
לפעמים אהבתי את זה, לפעמים פחות.
גם לקלר יש סודות, שלדים בארון.
לוקח לו זמן עד שהוא מצליח להפתח עבור קייט, אבל כשזה קורה, הוא שם.
כל ליבו, גופו ונשמתו.
דמות מרגשת, עדינה ומיוחדת.

״מוסר ההשכל פה הוא שקלר משאיר מאחוריו שובל של הרס ולבבות שבורים. בבקשה בבקשה אל תתני לו לשבור את שלך.״

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של קייט למעט כמה פרקים מנקודות מבטו של קלר.
השילוב בין נקודות המבט היה נכון.
הצלחתי לראות ולהרגיש מעבר לשורות.

״החיים מרגישים נפלא. כל יום, כל דקה, כל שנייה.״
״החיים הם מתנה.״

לסיכום,
אני חייבת להודות, לא נשאבתי לעלילה מההתחלה.
תחילה חשבתי שמדובר בספר קליל. לא הבנתי על מה הבלאגן סביבו.
ההתחלה לא זרמה לי, והרגיש לי שזה לא מתרומם לשום מקום.
הדמויות מתוקות, לחלקן התחברתי יותר ולחלקן פחות.
קצת אחרי מחצית הספר התמונה התבהרה וקיבלתי את זה כמו אגרוף חזק בבטן.
להגיד שבכיתי? לא, אני לא בוכה בספרים.
כאב לי? כן.
מאוד.
הצלחתי להבין את הדמות של קייט, הצלחתי להבין את המניעים שלה, מה מפעיל אותה.
לפעמים הרגשתי ל בנוח עם כל הטוב הזה והמושלמות של הדמות, אבל כשהעלילה התקדמה והתפתחה הצלחתי להבין.
הבנתי שיש ספר נוסף על גאס, אני בהחלט מחכה לו.
יש הרבה תובנות לקחת מהספר הזה.
שום דבר הוא לא מובן מאיליו.
תצור לעצמך חברויות, שתמיד יהיו סביבך אנשים שאוהבים אותך.
תאהב בחזרה.
תחייה כאילו כל יום הוא יומך האחרון.
וכניראה שאופטימיות היא באמת שם המשחק ❤️

״היום החיים שלי אדירים.
אני לא רוצה לחשוב על מחר.
או על מחרתיים.״

קריאה מהנה ☀🌅☀

שלושה ימים.
שלושה ימים עברו מאז שסיימתי את הספר.
דבר כזה מעולם לא קרה לי.
בדרך כלל, כשאני מסיימת ספר אני מתיישבת ליד המחשב ומתחילה לכתוב.
המילים יוצאות מעצמן.
הכול ברור וידוע מראש.
שלושה ימים עברו מאז שסיימתי את הספר, אך אני עדיין לא מעכלת מה לכל הרוחות קראתי כאן.

איך כותבים סקירה לספר כזה?
המילים לא יוצאות.
התחושות לא ברורות.

דופק מהיר.
בעיטה בבטן.
הלם.
טלטלה.
פחד.
מתח.
רכבת הרים מטורפת.

אם חשבתן שקראתן אופל, תחשבו שוב.
כי יש אופל – ויש את פפר וינטרס.

על הספר:

״טעות אחת מכרה את חייה לי באמצעות הר של חובות שלא ניתן לשלם.
ירשתי אותה.
חייה היו בבעלותי, והיה לי שטר חוב שהעיד על כך.
ניילה וויבר.
שלי.
והמטלה שלי היא…
…
…
לטרוף אותה כולה.״

משפחת וויבר שקועה בחוב עמוק ואפל למשפחת הוק.
ניילה, הבת הבכורה לבית וויבר, הובטחה לבן הבכור במשפחת הוק, ג׳תרו.
#פאקינג_ג׳תרו_הוק ⚔⛓🗡
#תזכרו_את_השם_הזה 😰😰
חייה נתונים בידו, עד שתפדה את החוב של אבות אבותיה.
ימי הביניים אומנם עברו חלפו להם, אך משפחת הוק מחייה אותם מחדש.

״המשפחה שלי הייתה הבעלים של משפחה נוספת.
ושטר החוב היה מהות הקיום שלה.״

⚔בלי חוקים.
⚔בלי מגבלות.
⚔תשלום בדם.

מישהו צריך לשלם על חטאי העבר.
הכול נכתב בדפי ההיסטוריה.
ניילה וויבר צריכה לשלם את חובה.

״שנינו צאצאים לדורות שנקשרו אלה באלה בקשר שלא ניתן לפרום.
עכשיו הגיע תורנו.״

דמויות-
ג׳תרו הוק ⚔
אני אתחיל בזה ואומר, לא קראתי דמות אכזרית כמו ג׳תרו הוק, אך באותה נשימה לא קראתי דמות פאקינג סקסית כמוהו 🔥
כמו ניילה, לא הבנתי איך דמות אכזרית כל כך גורמת לי לתחושות כאלו?
איך אני מרשה לעצמי להרגיש כך כלפיו.
לא הצלחתי לשלוט בזה.
הדמות שלו מלאה בשליטה ובאיפוק.
רגשות מבחינתו הן חולשה, ואין מקום לחולשה בחייו.
השטן בכבודו ובעצמו בתחפושת של ג׳נטלמן מכובד.
בן למשפחת הוק, וכשמו כן הוא – נץ טורף.
יש בו שילוב של אצילות ופרחחות.
כללים וחוקים אינם נוגעים לו.
הוא מייצר הקללות.
גונב החיים.
הוא מתוחכם, יהיר, מסקרן ואפלולי, מסתורי ורב עוצמה.
ג׳תרו צייד מיומן, הוא יודע לכוון את החלשים למטרות שלו, והם מתמסרים. מרצונם.
הוא אוהב לשבור דברים, אבל לא בצורה ברברית, הוא שובר אותם בעדינות ובאכזריות גמורה.

״אני איענה לכל מה שהיא רוצה ממני. אחרי הכול, היא ניתנה לי כדי שאעשה בה כרצוני.
וכולם יודעים שאסור לתת לרוצח חיית מחמד.״

ניילה וויבר ⚔
כמה אומץ! כמה חוזק.
לא הבנתי מהיכן היא שואבת את הכוחות שלה לעמוד מול האכזריות של משפחת הוק.
היא בת למשפחת וויבר והיא ממש לא מתנצלת על כך.
גם כשניסו לשבור אותה, היא הרימה את הראש והסתכלה לרוע בעיניים.

היא מעצבת אופנה, מוכשרת וידועה בתחומה.
משפחתה של ניילה, הכוללת את אחיה התאום ואביה, מגוננים עליה יתר על המידה.
היא מעולם לא יצאה לדייטים, מעולם לא היה לה בן זוג, אסור היה שגבר יתקרב אליה.
על פניו, היא נראית תמימה, חלשה, ניתנת להשפעה, אבל לא.
אל תתנו לחזות העדינה שלה להטעות אתכן.
מדובר בלוחמת. והיא רוצה צדק.

״החיים שלי מעולם לא היו שלי.
הגורל שלי נכתב מראש.
הסיפור שלי החל בלילה שבו הוא בא לקחת אותי.״
⚔⚔⚔
״באותו רגע, השלתי את פרוות החתלתולה שלי ואימצתי בחום את הפרווה החדשה שלי. פרווה שמילאה אותי ברוח לחימה. כזו שהתאימה לטפרים המוארכים שהתחלתי לצמח.״

חשוב לציין שבספר ישנן דמויות משנה מגוונות שעוזרות לעלילה להתפתח.

משפחת הוק- ⚔
סוחרי יהלומים, אצולת האופנוענים והאדונים השולטים בגורלם של בני וויבר על פי חוק.

״החלפנו את המנטליות של אנשי המערות ואת מעשי הרצח, בחליפות ובקללות שהשמענו בקול רגוע. הסתרתי את המזג האמיתי שלי מתחת למעטה של התנהגות ראויה.
שלטתי היטב באומנות הנימוסים וההליכות״.

העלילה כתובה בגוף ראשון מנקודת מבטם של ג׳תרו וניילה לסירוגין.
למרות שיש פרקים מנקודת מבטו של ג׳תרו, הדמות שלו נותרה מסתורית ואכזרית בעיניי.

אני חייבת לציין, אני מעריכה סופרות שגורמות לנו הקוראים להרגיש חוסר נוחות עם הדמויות שלהן.
שגורמות לנו ליחסי אהבה-שנאה עם הדמויות.
מבחינתי, סופרת שלא מרחמת על הדמויות שלה – היא סופרת טובה.

התרגום מעולה!
השפה גבוהה ורהוטה, הרגשתי שחזרתי בזמן ואני נמצאת בטירה ענקית באנגליה.
המשלב הלשוני מתאים לאופיין של הדמויות.

לסיכום,
מדובר בספר אפל לחלוטין!
הוא לא עדין ולא מתייפייף.
הוא ממש לא מתאים לכל אחת, מדובר ברכבת הרים אחת גדולה.
העלילה מסעירה, קשה, אך עם זאת סקסית.
מהרגע שפתחתי את הספר לא הצלחתי להתנתק ממנו לרגע אחד.
נשאבתי פנימה מהרגע הראשון, רציתי לדעת מה יהיה בעמוד הבא, ובזה שאחריו…
מצאתי את עצמי דואגת לניילה, רוצה שהיא לא תפסיק להילחם לרגע, ומהצד השני, בצורה מאוד לא מוסרית, מצאתי את עצמי נמשכת לג׳תרו.
הסופרת מעמידה את הקוראים שלה במלחמה פנימית.
וזו עבורי – סופרת מנצחת.

סיימתי את הספר לפני שלושה ימים ואני עדיין מעכלת את העלילה.
אני עדיין מגלגלת אותה במוח, לא רגועה.
מי שרוצה לחוות סערה של רגשות, רכבת הרים מטורפת, שתקרא את ירושת החוב.

קריאה מהנה 💔🗡💔

חשש ופחד.
זה מה שהרגשתי לפני שהתחלתי לקרוא את הספר השני בסדרה.
חששתי ועם זאת התרגשתי.
פחדתי ממה שעתיד לבוא, והתרגשתי מעצם העובדה שהספר סופסוף אצלי ואני הולכת לגלות מהו ההמשך לטירוף שחוויתי כבר בספר הראשון.

פתחתי את הספר, עמוד ראשון.
וכבר נשאבתי לתוך עולם של תשלומים וחובות.
צללתי לאווירה אפלה ומסתורית, שגרמה לי לעצום את העיניים ולהיכנס כולי לנסיעה מסחררת ברכבת הרים שלא עוצרת, ועולה ועולה למעלה.

״עין תחת עין.
חוב תמורת חוב.״

⚔על הספר-

עלילת הספר נפתחת, כהמשך ישיר לספר הקודם.
חזרתי לאותה נקודת הסיום, ומכאן ניבנת עלילת הספר ״החוב הראשון״.

#רוצי_ניילה_רוצי 😰 (רק מי שקראה את ירושת החוב תבין)

״תעשה את הגרוע ביותר שלך, ג׳תרו הוק.
אני מוכנה לשלם את החוב הראשון.״

ניילה לוקחת את האתגר שג׳תרו מציב בפניה! עירומה מכל בגד, כשנפשית היא מחוסנת היא מחליטה להילחם בצייד.
היא יודעת שאין לה סיכוי נגדו.
אך אם לא הפעם, בפעם הבאה היא נחושה להצליח.
על פניו אין לה מוצא.
היא נחטפה.
נכלאה.
כעת היא כבולה לא רק בידי הציידים של בני משפחת הוק, אלא גם בידי הסכם שנחתם לפני שש מאות שנים.
ג׳תרו הוק, הוא הבעלים שלה, היא שייכת לו, היא חיית המחמד שלו. ניילה מחליטה להילחם, ולא להיכנע לבני משפחת הוק.
היא מסרבת להשלים עם מצבה.

ניילה מעמידה את ג׳תרו במבחנים קשים מנשוא, וסבלנותו עומדת לפקוע.
החוב של ניילה כבר לא מופנה רק למשפחת הוק, לא.
עכשיו, זה אישי.
היא של ג׳תרו.
החובות ממתינים לפירעונם, ומועד התשלום הולך ומתקרב.

״אני אהיה הבעלים שלך. בת וויבר שיש לה חיית מחמד בן הוק.״

⚔דמויות-

גם כאן, אנחנו חוזרים לדמויות הראשיות מהספר הקודם.
ניילה וויבר וג׳תרו הוק.

⚔🌹ניילה:🌹⚔
בדרכה שלה, הצליחה לכשף את מלאך האופל.
היא נלחמת בקיפאון המנשב מג׳תרו באמצעות האש הבוערת שלה.
ניילה הפכה בן לילה ממעצבת ידועה שאיש לא הפר את תומתה, לבת ערובה מושחתת.
לוחמת אמיצה.
אישה מלאת תעוזה, לוחמנות, תאווה ושנאה כאחד.
הדמות של ניילה עוברת תהליך משמעותי בספר הזה, היא מגלה על עצמה שהיא אמיצה, מלאת ביטחון ותעצומות נפש .
היא לומדת למצוא את דרכה בכלא היהלומים השחורים שלה.
ממי עליה להתרחק ועם מי ליצור קשרים.
עם כל דף שהעברתי ראיתי את ניילה מקלפת מעצמה שכבה אחר שכבה קיבלתי גם פיסות מידע מהעבר, וגיליתי מהי אישה חזקה שמחפשת את עצמה ואת הצדק.
הדמות שלה הפתיעה אותי.
היא הדהימה אותי.
ובסיום הספר נותרתי כולי מסוקרנת לגביה, אני כבר מחכה לספר הבא כדי לראות כיצד היא תתמודד הלאה בספרים הבאים.
היא צוברת ניצחונות קטנים והיא אש בוערת הממיסה את הקרח.

״הפכתי להיות ניילה וויבר.
יותר מרק בת, אחות תאומה ותופרת.
הפכתי לאישה שתחריב את השושלת של משפחה שלמה.
צמחתי להיות האישה שלכדה את הנץ, בן משפחת הוק.״

⚔⛓ג׳תרו:⛓⚔
הוא הקרח.
האביר האפל.
מלאך המוות במובנים מסויימים.
חונך מאז ומתמיד להיות חיה קרת מזג ונטולת רגשות.
אך משהו מתערער ומתעורר לחיים אצלו.
הוא מגלה שניילה אינה חלשה, תמימה ומטופשת כמו שחשב והוא מרגיש את השינוי החד שבה ומתחילה אצלו מערבולת רגשית שמשתקת אותו והוא אינו מוכן אפילו להודות ולהכיר בכך.

ג׳תרו מתמודד עם השדים שלו ולומד לקבל אותם, הוא גורם להם לפעול לטובתו במקום לשלוט בו.
אך אולי רגש חדש מתפתח אצלו?
חמלה, אכפתיות, האם זה יתכן?
ג׳תרו כולו זועק עוצמה, כוח, קור, אך ניילה מוצאת שישנן הבלחות של אנושיות אצלו ומשתמשת בכך. היא גורמת לו לאבד שליטה והוא, מאבד אותה.
ג׳תרו ללא ספק עובר תהליך משמעותי בספר הזה.
הוא נלחם בעצמו, בשדים שלו, ברגשות שלו, ובניילה בעיקר.
אני פשוט אוהבת את הדמות שלו, הוא כול כך מורכב, ומיוסר.הייתי רוצה לראות את הקליפות נושרות ממנו ולהבין מי הוא ג׳תרו הוק האמיתי.

״לימדו אותי לשלוט ברגשות שלי. תמיד התגאיתי בכך שאימצתי לי את כל מה שלימדו אותי. וויברית אחת קטנה לא תערער אותי.
זו דרכו של עולם.
העולם שלי.
העולם שלה.״

כמובן, שבעלילה ישנן דמויות משנה שעוזרות לה להתפתח ולהיות מעניינת אף יותר.
קסטרל, אחיו הצעיר של ג׳תרו עליו ניתן לומר, רב הנסתר על הגלוי.

העלילה כתובה בגוף ראשון מנקודת מבטם של ג׳תרו וניילה לסירוגין.
ולמרות שיש פרקים מנקודת מבטו של ג׳תרו, עדיין הוא נשאר עבורי מסתורי לחלוטין.

הכתיבה של הסופרת מהממתתת!
אני אוהבת את המונולוגים של הדמויות, הדיאלוגים שהיא בונה בין הדמויות.

לסיכום,
כפי שרשמתי בתחילת הסקירה שלי, מהרגע שפתחתי את הספר מהעמוד הראשון נכנסתי לעולם שכולו אפל.
אין הסתגלות, אין נחיתה רכה.
פתחת נכנסת.
הרגשתי שנסעתי בזמן, למקום אחר, תקופה אחרת.
עלילה מרתקת ובנויה בצורה יוצאת דופן.
שום דבר לא צפוי, לא משנה מה חשבתי שיקרה, קרה ההפך הגמור.
נשארתי דרוכה מתחילת הקריאה ועד הדף האחרון! וכן הבנתי שאני רוצה עוד.
ללא ספק נשארתי במתח.
חוויתי כול כך הרבה רגשות במהלך הקריאה, פחד, שנאה, אפילו תשוקה (חוסר מוסריות מוחלט)!
מצאתי את עצמי מחייכת במהלך הקריאה.
איך ניתן להרגיש כול כך הרבה ובכול כך הרבה עוצמות?
ספר מטורף!
ללא ספק רמת האופל עולה בספר הזה.
אז כן, בהחלט אמליץ עליו למי שרוצה לחוות הרבה מעבר ומצד שני לא חוששת להיחשף לעולם שכולו אפלולי ומפוקפק.

״הגורל שלי- הסיבה שלשמה התקיימתי על פני כדור הארץ- היה לעצור את הגברים האלה. לגמור אותם.
אחת ולתמיד.״

קריאה מהנה 🖤❤🖤

זה לא סוד, שיש לי קטע עם כריכות.
אצלי, ספרים מקבלים נקודות זכות נוספות בגלל הכריכות.
זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
הסתכלתי עליה, והרגשתי כישוף.
נמשכתי אליה כמו דבורה לדבש.
משהו אפלולי, אולי אפילו גותי.

כשפתחתי את הספר, לא ידעתי לאיפה אני באה.
שמעתי על הספר לא מעט, השם שלו הולך לפניו.
נשאבתי מעמוד הראשון לעולם אחר, זמן אחר, תקופה אחרת.

🥀על הספר:

״אם טיפה אחת של דם שחור עושה אותך שחור, אז למה טיפה אחת של דם לבן לא עושה אותך לבן?
ואיך יכול להיות שעד עכשיו אף אחד לא הבחין שצבע הדם הוא אדום?״

העבר והווה תמיד מתמזגים.
ניתן לחשוב, שהעבר נשאר בעבר, שהסודות והשקרים נקברים אי שם, בעבר.
אבל תמיד סודות מתגלים, והעבר משפיע על ההווה.
אין אחד שלא מכיר או שמע על משפחת מדוקס.
זו משפחה שבורבון זורם בדמה, ומידיה נשפך דם.
קופר מקווין, מתעורר לאחר לילה עם זרה גמורה ומגלה שנשדד.
לא נלקח ממנו דבר למעט בקבוק בורבון בשווי מיליון דולר.
הגנבת, אישה מסתורית בשם פריס טוענת שהבקבוק הוא שלה, הרי הוא רכוש של משפחת מדוקס בעלת מבשלת הבורבון החוט השני עוד מסוף ימי מלחמת האזרחים, מבשלת החוט השני נעלמה כמעולם לא הייתה.
רק לפריס יש תשובות, מה קרה למבשלת הבורבון החוט השני?

״את רוצה את הכסף שלי?״ הוא חש שאישה כזאת לא תיעלב מהשאלה.
״רק את הבורבון שלך, מר מקווין.״

🥀דמויות-
בשונה מספרים אחרים, הדמויות הראשיות נכנסות לעלילה בדרך עקיפה.
פריס, מספרת את סיפורן של הדמויות.

טמרה מדוקס:
נכדתו של ג׳ורג׳ מדוקס, היא אמורה להיות היורשת הבלעדית של ״החוט השני״.
ליל יום הולדתה השש עשרה משנה את כל התמונה.
היא לעולם לא תחזור להיות הנערה המתוקה שהייתה.
טמרה, איבדה את תמימותה באותו לילה, אשר השיטפון לקח את הכול.
אבל היא נשבעה לנקום.
על הסודות, על השקרים, על כל הדם שנשפך מידי בני משפחת מדוקס.
הדמות של טמרה, אומנם צעירה בגיל, יש לה כל מה שנערה בגילה חולמת עליו אבל היא רוצה צדק.
והיא נלחמת בשבילו.
דעתנית, עקשנית ולגמרי יודעת איך לפעול.
למשפחת מדוקס יש בורבון בדמם ודם בבורבון, וטמרה תשים לזה סוף.
אהבתי את הדמות שלה, טמרה היא דמות עגולה אשר מתפתחת עם העלילה, היא גדלה ומתבגרת, היא הצליחה לרגש אותי ולהכאיב לי.
אני לא אשכח את הדמות שלה.

ליווי שלבי:
אהבה היא לא רק לשוטים.
תחילה הדמות של ליווי הרגישה לי כמו הרבה דמויות בז’אנר הרומן רומנטי, אבל לא.
הדמות שלו מיוחדת.
לליווי אבא לבן ואמא שחורה, הוא בהיר, אך הוא נלחם כל הזמן בשוני.
הגזענות לא עזבה את העולם, ואולי נגמרו ימי העבדות אך השורשים שלה טמונים עמוק באדמה.
אומנם ההתחלה שלו ושל טמרה לא הייתה ״רגילה״, אך נרקם בינהם סיפור אהבה יפה, אך מאוד מאוד מורכב, וגם.. מאוד עצוב.
עם יד על הלב, לא חשבתי שהם ישרדו.
אך הדמות שלו, כמו הדמות של טמרה, חזקה.
הוא לא וויתר לרגע, גם הוא מאמין שצריך לעשות צדק.
ליווי הפך לדמות חזקה לא פחות מטמרה ככל שהעלילה התקדמה.

“כשאלוהים יושב על כס המשפט הוא לוקח את הזמן, אבל כשהוא גוזר דין הוא מוציא אותו לפועל כהרף עין.״

בעלילה ישנן דמויות משנה שעוזרות לעלילה להתפתח.
שום דמות אינה מיותרת.
לכל אחת מהן תפקיד נחוץ בעלילה.

הספר כתוב בגוף שלישי, מספר יודע כל.
תחילה, חששתי.
המון זמן לא קראתי ספרים בגוף שלישי, ולכן חשבתי שלא התחבר לעלילה או לדמויות.
כמה שטעיתי.
ככול שהעלילה התקדמה, הבנתי כמה נכון היה לרשום את הספר הזה בגוף שלישי.
הרי מספרים לנו הקוראים את השתלשלות העניינים.
פחדתי שלא הצליח להרגיש, אך הדמויות כל כך נכנסו פנימה, שבאיזשהו שלב לא שמתי לב, העלילה כל כך שאבה אותי פנימה שפשוט הרגשתי חלק.

🥀לסיכום,
גנבת הבורבון הוא אחד הספרים שהשאיר אותי ללא נשימה, מההתחלה ועד הסוף.
הרגשתי שהסופרת פשוט לקחה את כל המוסכמות, והוציאה אותם החוצה.
ללא מוסכמות, ללא מעצורים.
העלילה מתגלגלת ומתפטלת.
סאגה משפחתית שמתפרשת על פני דורות.
אהבתי את הנושאים שבהם נגעה הסופרת בעלילה, לא פעם הרגשתי בעיטה בבטן.
היו רגעים שלא האמנתי למה שקראתי, איבדתי את עצמי לגמרי בתוך הדפים.
הכתיבה של הסופרת מופלאה, מהפנטת, מכשפת.
יש קטעים לא פשוטים במהלך העלילה, לא ידעתי איך לאכול אותם.
היו פעמים שפחדתי להמשיך לקרוא, פחדתי מה יעלה בגורלן של הדמויות.
גנבת הבורבון שופע הפתעות, אין רגע דל.
אין כאן סיפור אהבה רגיל, אך יש פה אהבה חזקה, ובלתי מתפשרת.
אהבה שנלחמים עליה, עד שטיפת הבורבון האחרונה נשפכת.

תקחו נשימה עמוקה, ותצללו עמוק לתוך האפלה.
גנבת הבורבון הוא ספר שישאר איתי עוד הרבה זמן.

״האם אלים גורמים לדלקות?
האלים המציאו את האש.״

קריאה מהנה ❤

אוקיי, אוקיי!
בואו נדבר על הספר סקסי בטירוף.
הגעתי אליו בעקבות התקציר, חשבתי שמדובר בספר מתח מתובל באירוטיקה כמו שאני אוהבת.
גילתי קומדיה רומנטית, עם נטיה להתאמצות קלה וגם לא כל כך סקסית.

על הספר-
אוליביה סליבאן מקבלת בירושה את בית הלוויות של משפחתה.
לא מספיק שהיא כל היום מתעסקת בגופות היא גם בת שלושים, רווקה עם ניסיון מיני ״מת״ תרתי משמע.
היא מגיעה לבר נידח, אליו נמלטה אחרי מסיבת רווקות של אימה (כן שמעתן נכון! 😱), היא מחפשת סטוץ מזדמן לילה, כך תוכל לסיים את תקופת הבצורת המינית שלה.
בבר, היא נתקלת בהולדן מיינס ההורס, המכונה קאצ׳ר.
אחרי לילה של הסקס הכי מטריף בחייה, היא בורחת ובטוחה שהשאירה את קאצ׳ר מאחור.
היא לא מעלה בדעתה שקאצ׳ר יחזור לחייה כאיש בולשת העומד בראש חקירת רצח בעיר מולדתה.
קאצ׳ר כמובן לא מכיר את המילה לא.
ככל שהעניינים מתלהטים בינהם ככה עולה מספר הגופות.
הם מתחילים בחקירה שבמהלכה הם מגיעים למושבת נודיסטים, מכשפה משוגעת עם רובה ציד, אנשי דת מפוקפקים וחברי המאפיה של דיקסי.

״אני הייתי אישה מתה מהלכת בכל מה שקשור לסקס, והלילה התכוונתי לגמור עם המצב הזה אחת ולתמיד- ובכלל, לגמור.״

דמויות-
אוליביה-
מנהלת בית לוויות וחוקרת מקרי מוות מחוזית.
על פניו ניראת אישה חזקה ובטוחה בעצמה, אך מבפנים היא חסרת ביטחון לחלוטין בכל מה שקשור במין הגברי.
היא נושאת אות קלון בכל מה שקשור למערכות יחסים.
התחושה שאני קיבלתי מהדמות הזאת?
גברת! את הורסת מסיבות.
שקית קרח!
אוקיי, הבנתי, את בתקופת יובש של שניםםם! איך לא?
התגובות העיקריות של אוליביה הן בעיקר- ״אה״, ״אתה מגזים״, ״נו קאצ׳ר, אנחנו בכנסייה״.
גאד דאמט גברת לכי תחליפי את הנזירה!
אהבתי את המחשבות שלה, הן הצחיקו אותי מעט, חבל שהיא לא אמרה אותן בקול רם, הספר היה יכול להיות לדעתי הרבה יותר מצחיק.

״והנרתיק שלי? המנוול הקטן מצא מבחינתו את הסוכרייה הכי טעימה בחנות הממתקים ועכשיו רק רצה ללקק, למצוץ ולבלוע ממנה עוד ועוד.״

קאצ׳ר מיינס-
סוכן בבולשת הפדרלית של ג׳ורג׳יה.
כמובן שהוא חתיך היסטרי, כן יש לו ריבועים ולא שכחתי את הv שגורם לכל אישה לרייר.
הפלא ופלא! גם קאצ׳ר קורע תחתונים! ולא סתם, הוא קורע אותם עם השיניים 😱😱😱
כמובן שהוא שחצן ויש לו על מה.

״טוב, אז כזה אני, מותק. זכר אלפא רכושני מדי שאין הבדל בינו לבין איש מערות.״

אוקיי קאצ׳ר מיינס, כן ללא ספק אתה סקסי, אתה מר פה מלוכלך.
הבאת לעלילה המון הומור וציניות.
מזל שאתה כאןןןן!!!

בעלילה יש עוד דמויות משנה שעוזרות לעלילה להתפתח.
סבתא פיז- הדמות שלה עשתה לי את הספר, באמת!
אישה קטנה, בת שמונים עם פה מלוכלך מטבק ודיבור חצוף.
אומנם היא הופיעה בחלקים קטנים, אבל בחלקים שהיא הופיעה היא גרמה לי לצחוק בקול.

״לא הייתי מסוגלת להתרחק מקאצ׳ר. אולי זה היה בגלל הערפל הפוסט- אורגזמי הממושך שערפל את כל מחשבותיי ההגיוניות. קאצ׳ר היה כמו סם שברגע שניסיתי אותו- התמכרתי לו.״

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של אוליביה.
כפי שציינתי למעלה, אם לא הייתי יודעת מה הולך לגברת אוליביה בראש הייתי חושבת שמדובר בדמות אנמית למדי.
אני חייבת לציין, מדובר בעלילה מאוד סקסית, הקטעים האירוטים טובים.

לסיכום,
אני לא יכולה להגיד שלא נהנתי מהקריאה, היא זרמה לי, היו פעמים שאפילו צחקתי.
אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שגברת אוליביה הזכירה את הנרתיק היבש שלה, הייתי יכולה לקנות ספר חדש, נשבעת!
רומן אירוטי קצת מצחיק, אומרים שהוא מותח (לא הרגשתי זאת), קליל.
נחמד להעביר איתו את הזמן.
לא התעלפתי, לא התמוגגתי, לא ספר שהשאיר בי חותם.
בגדול, לא כזה סקסי ובטח שלא טירוף.

איך אני אוהבת ספרי קולג׳.
יש משהו בספרים האלה שמחזיר אותי אחורה.
לתקופות אחרות בחיים.
יש בהם משהו תמים.
אהבה ראשונה, שברון לב, התמודדות עם דברים, רגשות חדשים.
ספרי קולג׳ (ברובם) מבחינתי, זו הנאה צרופה.

כשהבנתי שמדובר בספר קול׳ג, ממש חיכיתי לו.
לאור ההמלצות, הגעתי אליו בציפיה, מודה.
בדרך כלל אני משתדלת לבוא לספר נקייה כדי לא להתאכזב.
למזלי זה לא קרה כאן, נהנתי מכל רגע.

על הספר-
היא עומדת לעשות עסקה עם הילד הרע של הקולג׳…

״גארט גרהם, הספורטאי הכוכב הנוסף בכיתה הזו.
הבנאדם מסתובב כאילו המקום שייך לו. אולי זה די נכון. כל מה שהוא צריך לעשות זה לנקוש באצבעותיו, ובחורה נלהבת מופיעה לצדו. או קופצת לחיקו. או תוקעת את הלשון שלה בגרון שלו.״

האנה וולס, סטודנטית שנה ג׳ למוזיקה, היא מוכשרת ובהחלט יודעת מה היא שווה, רק שבכל הקשור למערכות יחסים ואינטימיות היא סוחבת מטען כבד.
היא ממש לא בקטע של ספורטאים, לכן זה מוזר שהיא נדלקת על אחד.
היא לא מצליחה למשוך את תשומת לבו.
גארט גרהם, אין שום בעיה עם פופולריות ותשומת לב.
לעומת זאת, יש לו בעיה עם ציונים… 🤦🏼‍♀️
יש לו חלום, להיות שחקן הוקי מקצועי, אך מצב הלימודים הרעוע שלו מאיים על עתידו כספורטאי.
הוא צריך שיעורים פרטיים, הוא חייב.
הם סוגרים עסקה, האנה תעזור לגראט לשפר את ציוניו, בתמורה לעזרה בקידום מצבה החברתי ״פופולריות״.
היא תלמד אותו והוא יזייף אהבה.
נשיקה אחת, הפתעה אחת, מבין גארט שדבר בסיפור הזה אינו מזוייף, עכשיו עליו לשכנע את האנה, שהבחור שהיא בעצם רוצה- זה הוא.

גארט-
קפטן נבחרת ההוקי, נסיך הקמפוס.
אין אחד שלא מכיר אותו ואין אחת שלא רוצה להיות איתו או עליו 😝
כשהוא מחליט משהוא אי אפשר להזיז אותו מהחלטתו.
הוא עקשן והוא לא מוכן לוותר.
טוב בלהציב אתגרים לעצמו ובמיוחד לאחרים.
מערכות יחסים, זה לא הכוס תה שלו.
המטרה שלו, לסיים את הקולג׳ בציונים טובים ולשחק הוקי באופן מקצועי.
הוא נצר למשפחת מלוכה של שחקני הוקי, אבל גארט סוחב איתו מטען כבד, הוא מנסה בכל יכולתו להתנתק מזה.
הדמות של גארט נגעה בי בכל המקומות הנכונים.
אהבתי אותו, מאוד.
למרות הסטטוס שלו, הוא עדין, רגיש אכפתי וקשוב.
ומצד שני, ציני, מצחיק, שנון וחתיך על!
הוא שונה מגיבורי הז’אנר שאנחנו מכירות, מאוד.

״שאלוהים יעזור לי, אני הולך לשכנע את הבחורה הזאת ללמד אותי, גם אם זה יהרוג אותי.״

האנה-
על פניו היא מלאה בביטחון עצמי, אבל מתחת לפני השטח גם היא סוחבת מטען רגשי עמוק וכבד.
המוזיקה היא כל עולמה מאז שהיא זוכרת את עצמה.
היא מוכשרת וחכמה בטרוף.
היא חזקה, יודעת לעמוד על שלה ולא נופלת מהרגליים כדאי זה חתיך כזה או אחר מביע עניין בה.
היא פלפלית, שנונה וחדה.
האנה לא עשתה לגארט חיים קלים לרגע! אהבתי את זה.

״היא מזנקת החוצה מבעד לדלת, משאירה אותי בוהה אחריה בתסכול. לא ייאמן. כל נערה בקולג׳ הזה הייתה מוכנה לתת את יד ימין שלה כדי לעזור לי. אבל זאת? בורחת ממני כאילו ביקשתי ממנה כרגע לרצוח חתול כדי שנוכל להקריב אותו לכת השטן.״

אהבתי בטרוף את הדיאלוגים בין הדמויות.
לאורך כל הקריאה, הרגשתי כמו החתול מאליסה בארץ הפלאות.
החיוך לא ירד לי מהפרצוף.
הכימיה בין הדמויות נכונה.
אהבתי את החיזור, את המתח המיני בינהם, מערכת היחסים בינהם התפתחה בצורה מעולה.
היה שלב במהלך הקריאה שאני כבר הייתי לחוצה שיכנסו למיטה 🙈

#פרק_25_ייזכר_לדורות 🔥🔥

בספר ישנן דמויות משנה נוספות שעוזרת לעלילה להתפתח.
החברים של גארט, שנכיר בספרים הבאים בסדרה.
לוגן ודין, אני ממש מחכה לספרים שלהם.
יש לי הרגשה, שאני ממש הולכת להנות מהספרים הבאים.

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטם של האנה וגארט לסירוגין.

לסיכום,
מדובר ברומן קולג׳, קליל, מתוק, רומנטי, סקסי וחצוף.
הקריאה שלו זרמה לי בטרוף.
צחקתי, נסחפתי, סיימתי את הספר תוך כמה שעות.
הוא הספר הנכון לסופ״ש חורפי, הוא הצליח לגעת בי ולחמם לי את הלב.
הוא בהחלט מייצג את כל מה שאני אוהבת בספרות הרומנטית, דמויות חזקות, אהבה, תשוקה וגם קצת כאב.
הוא משלב אמירה חזקה בנושא חברתי חשוב ביותר, מה שהפריע לי, שהוא לא קיבל מספיק במה.
הספר לא חף מטעויות, שלא תטעו, הרגשתי שלא נסגרו לי כל הקצוות בעלילה, אבל למרות זאת, זה לא פגע לי בהנאה.
הספר אומנם חלק מסדרה אך עומד בפני עצמו.
מי שרוצה לקרוא ספר קליל, שמרטיט את הלב ומצחיק בו זמנית, זה הספר בשבילה.
אני בהחלט מחכה לספרים הבאים.

״למה את לא רוצה לנשק אותי?״ אני מצמצם את עיניי.
״אוי, שיט. יש רק הסבר אחד שאני יכול לחשוב עליו.״ אני משתהה.
״את מנשקת גרוע.״
הלסת שלה נשמעת בזעם. ״אני בהחלט לא מנשקת גרוע.״
״באמת?״ אני מנמיך את קולי ללחישה מפתה.
״תוכיחי.״

קריאה מהנה ❤️

#ספרי_קולג׳_זאת_אהבה 😍
#גארט_שברת_לי_את_הלב 💔💔💔

אני אתחיל בזה ואומר שאני מאוהבת 💔
נשבעת!
גאד דאמט שוב פעם אני מאוהבת ברוקר שובר לבבות!!
אבל הפעם זה אמיתי.
אני מרגישה את זה מבפנים, בלב, בבטן, בכל מקום (זה הדדי דרך אגב, הוא מרגיש את אותו הדבר)!

🔥לאלף את הסערה.
🔥טום קרטר.
🔥מייטי סתורם.
🔥רוק אנד רול בייבי- Good god! Yess!!! (זה השלב שבו הרקדנית שבי, זו עם השמלה האדומה יוצאת החוצה ומתחילה לרקוד 💃🏼💃🏼💃🏼)

כשהתחלתי לקרוא את הז'אנר האירוטי, כל ספר היה חוויה.
כל ספר ריגש אותי, הלהיב אותי, עשה לי דיגדוגים בבטן.
ככל שעבר הזמן וככל שקראתי יותר ספרים הריגוש פחת, פחות דיגדוגים, פחות התלהבות.
זה לא שאני לא מתלהבת מספרים, אני כן והרבה, אבל הרבה מאוד זמן לא נהנתי ככה מספר, ברמה שיצאתי להפסקות מכוונות בעבודה בשביל להמשיך לקרוא, שמתי את בן זוגי על מצב שקט, והתעלמתי מהכל ומכולם, רק אני וטום בעולם ❤️

על הספר-

״שירה זה הדבר היחיד שתמיד מובן לי. המקלט הבטוח שלי. שום דבר ואף אחד בעולם לא יכולים לפגוע בי כשאני שרה עם כל הנשמה.״

ליילה סמארס… גברים? איך אני אגיד את זה? הם לא הצד החזק שלה.
כמעט כל גבר בחייה איכזב אותה, פגע בה. אני לא מדברת רק על מערכות יחסים, לא.
אפילו אבא שלה ואח שלה.
היא מחליטה להתנזר, היא משקיעה את כל מרצה בלהקה שלה.
כשהלהקה שלה חותמת על חוזה עם אולפני TMS ניראה שהמזל שוב מאיר לה פנים, הדבר האחרון שהיא צריכה עכשיו זה עוד שברון לב.
כשהמנהלת של הלהקה שלה שוברת את הרגל בתאונת סקי, טום תופס את מקומה כמנהל סיבוב ההופעות.
ליילה מוצאת את עצמה באוטובוס אחד, עם הגבר הכי… סורר בעולם הרוק.
השילוב שלהם ביחד יוביל לאסון.
אבל שום דבר אינו צפוי, בין השניים נרקמת ידידות מהולה במתח מיני גבוה שמעלה אש ועשן.

״ברצינות, מה כל-כך מעולה בלצאת לסיבוב הופעות עם הטיפוס הכי מופקר בעולם הרוק, שחייב להתחיל איתי בכל פעם שהוא רואה אותי?
שום כלום.״

דמויות-
ליילה סמארס-
פילפלית רציניתתתת!
מטען נפץ!!!
היא דמות הורסת! חזקה, חצופה, עם עמוד שידרה וגאווה.
לא מוכנה לוותר על מה שחשוב לה.
סולנית להקת רוק שנקראת וינטג׳, להקה בתחילת דרכה.
השירה היא כל עולמה.
היא שונאת גברים ומחליטה ללכת על סטייל חדש, חגורת צניעות 🤦🏼‍♀️
בעבר היא הייתה טיפוס של זוגיות- אם כי זוגיות כושלת.
כן, יש לה משיכה לגברים שרוטים.
עד שטום נכנס לעולמה היא הצליחה לדבוק במטרתה, אבל גם אז היא לא עושה לו חיים קלים.
ליילה עושה לטום קרטר המנוול הסורר בית ספר.
לפעמים חשבתי שהדמות שלה סובלת מפיצול אישיות, נשבעת.
(בנינו? אני די שונאת אותה, אני מקנאה בה רצחחח! קרב חתולות? מיאווווו)

"אוף! אתה סיוט! אתה לא מפסיק!"
"במה שקשור אלייך, פלפלית, אני בחיים לא אפסיק. בחיים לא."
🔥🔥🔥
״טוב… כן, אולי השפתיים שלי היו רוצות לנשק את שלו, אבל המוח שלי בהחלט מסרב.״

טום קרטר-
השרליל והאגדהההה 💃🏼💃🏼💃🏼
טום אוהב נשים, אוהב זו מילה קטנה.
הבסיסט האגדי של מייטי סטורם.
עוד מהספר לצלוח את הסערה רציתי להכיר אותו יותר.
על פני השטח טום גבר חזק, לא נקשר ולא מעוניין בשום קשר ריגשי כזה או אחר.
לטום עבר קשה שמשפיע על מי שהוא היום, לא סתם נשים אצלו הן עניין חולף.
כשהעניינים בינו לבין ליילה מתחילים להתחמם, הוא חושב שגם כאן זה עניין זמני.
אבל לא, ליילה נכנסת לו עמוק ללב ולנשמה.
טום קרטר אני רוצה להגיד לך דבר אחד, אני שלך!
ליבי ונשמתי כולי שלךךךך!!!

״אני מתחיל לחשוב שהאישה הזאת הולכת להיות הסוף שלי.״

העלילה כתובה בגוף ראשון מנקודת מבטה של ליילה למעט כמה פרקים מנקודות מבטו של טום.
השילוב של הפרקים מנקודת מבטו של טום ומנקודת מבטה של ליילה פשוט נכון.
שניהם מתוסבכים, שניהם רוצים ולא רוצים, נלחמים באש ובתשוקה.

אני חייבת לציין, מערכת היחסים בניהם נבנתה בצורה איטית ונכונה.
המתח המיני בין הדמויות פשוט מטורף!
הסופרת הצליחה לבנות בין טום ליילה משיכה ומתח מיני שהצלחתי להרגיש אותה בין הדפים. הסצנות האירוטיות? #מתה!
#אש_ותמרות_עשן

״הוא מציץ אליי מעל כתפו. "טעות? את צוחקת איתי?"
אני נושכת שפה ומנענעת בראשי לשלילה. "זה לא היה צריך לקרות. וזה לא יקרה שוב."
הוא מסתובב ונעמד ממש מולי. "זה היה צריך לקרות כבר מזמן, וזה בטוח יקרה שוב."
"זה לא יקרה."
החיוך שמטפס על שפתיו לאטו מקפיץ לי את הבטן.
"נחיה ונראה."

לסיכום,
ללא ספק, לאלף את הסערה נכנס לעשירייה הפותחת שלי.
צחקתי, התרגשתי, כאבתי. הספר הוא אומנם חלק מסדרה אבל ללא ספק ניתן לקרוא אותו כבודד.
לדעתי לאלף את הסערה מתעלה על הספרים הראשונים בסדרה בכמה וכמה רמות!
כשהגעתי לאמצע הספר הרגשתי שאני חייבת להתחיל אותו שוב, סיימתי ואני עדיין לא שבעה ממנו.
פשוט תקראו!

"את בשבילי הכול, ואני מתכוון להקדיש את שארית חיי כדי להוכיח לך שלהתאהב בשרליל כמוני זאת לא הטעות הכי גדולה שעשית בחיים שלך."
I do! I do 👰🏼🤵🏼
#הרס_לי_את_הבריאות
#טום_קרטר_תעשה_לי_ילדים 👼🏼
#מתחילה_אותו_שוב_מהתחלה 🙈

קריאה מהנה ❤

היה לי כול כך ברור, שאת הספר הזה אני הולכת לאהוב בטרוף!
שמעתי עליו לא מעט.
כל מי שקראה אותו באנגלית, אמרה שהוא בין הטובים והמצחיקים שקראה!

(ביננו, אחת הסיבות לזה שעפתי על הספר, הייתה שלדמות קוראים אדם 😝
דאם גאד אדם קונור, תעשה לי איידן קטן פליזזזז 🙏🏼)

ללא ספק, לשנוא זה הלאהוב החדש (תדמיינו אותי, רצה לעבר השקיעה הורודה, עם מלא לבבות וחדי קרן ברקע
🦄🌸🍭💜💞🌸)
אם תשאלו אותי, נהנתי מכל רגע.
אדם קונור, אני פאקינג שונאת אותך 😍
(ואם תרצה, אגיד את זה כל יום למשך שארית חיי בעלי החדש 💍👰🏼)

על הספר-

״אז… האם אני נותנת לאהבה להיכנס? לא. אני משתדלת בכל כוחי שלא, ותודה ששאלתם. הייתי, ראיתי, עשיתי. אתן אולי תוהות איפה הבעיה אם אני באמת מאמינה באהבה… אז אם אתן כל כך סקרניות, הבעיה שלי היא שהחברה היקרה שלי אהבה לא ממש מחזירה לי אהבה.״

זוכרות את לוסי? החברה הכי טובה של אוליב.
הבת המאומצת שלה ושל ג׳ייסון ת׳ורן?
ברור.
איך אפשר לשכוח את השדה הזו?
אז, לוסי שלנו עוזבת את הדירה שלה, ועוברת לגור עם אוליב וג׳ייסון הוריה המאמצים 😂
להזכיר לכן, שג׳ייסון שלנו כוכב קולנוע? אין צורך.
אבללללל בתור אחד כזה, סביר להניח שיהיו לו שכנים שגם הם, כוכבי קולנוע.
אדם קונור.
(גאד דאמט, אמן תאמץ גם אותי! רק בשביל השכנים… השכן… העירום… בברכה 💦🔥)
לוסי, מוצאת את עצמה, לא פעם מציצה לבית של השכן דרך החומה.
רק קצת, נותנת מבט חטוף וקטן.
היא לא סטוקרית או משהו כזה, רק מוודא שהוא מתאמן כמו שצריך בלי חולצה, וקצת מתבוננת בבן ההורס שלו ובזרועות המעוורות שלו (חם פה… חם).
פורנו זרועות, שמעתן על זה?
(אני חייבת לבדוק את זה לעומק!).
לוסי שלנו, מאוד מתחשבת. היא הייתה נותנת מעצמה וגם כמה איברים שלה כדי לתמוך באדם, אחרי הגירושין המתוקשרים.
ומה הוא עשה בתמורה? גרם שישליכו אותה לכלא 🤣

״אל תשפטו אותי. תגידו לי, מה אתן הייתן עושות אם הייתן שכנות של אחד השחקנים האהובים עליכן? ברור שהייתן מרגלות אחריו… או לפחות מנסות. שלא תנסו אפילו להכחיש.״

דמויות-

לוסי: 🥞
מאמינה באהבה, אבל לא מאמינה שהיא נועדה לה.
היא לא פותחת דלת לאהבה.
לוסי, בטוחה שקללה רובצת מעל ראשה, וכמו כל בנות משפחתה הקללה תגיע גם אליה.
יש לה תסביכי אבא, אמא וגאד דאמט גם תסביכי סבתא 😱
אני הולכת להגיד משהו, שאני בטוחה שלא תשכחו לי אותו לעולם.
אני חושבת, שהתאהבתי באישה! 😝
היא עקשניתתתת, חזקה, חדורת מטרה (כשאני אומרת מטרה, אני מתכוונת אדם קונור).
יודעת לדאוג לעצמה, ולא מצפה לדבר מאחרים.
לוסי, שנונה בטרוף, חדה, צינית ויש לה פה גדול וחצוף.
תאמינו לי, אתן לא רוצות להכנס לפה שלה.
היא לא רואה בעיניים! היא לא סופרת ממטר אף אחד.
לא משנה לה אם אתה כוכב קולנוע או מנקה רחובות.
היא אומרת כל מה שהיא חושבת, בצורה מאוד מאוד מצחיקה.
היא פשוט קרעהההההה אותי מצחוק!!
אני נשבעת, היא גרמה לי לצחוק עד דמעות!
זה בחיים לא קרה לי, צחקתי בקולי קולות, ברכבת (פדיחה זה כאן), בעבודה. כל משפט שלה העלה לי חיוך.
כן, כן.
היא ללא ספק נכנסה לקטגוריה של הדמויות הנשיות שלי.

"את יודעת מה אומרים: כדי להשאיר מישהו מאחורייך, את צריכה להשיג מישהו מעלייך. אני אתן לו להיות מאחוריי או מעליי. אני לא בררנית."

אדם: 🎬
אוייי אדם קונור, אוי אדם מה עשית ללב שלי!! 💔
שחקן מוכשר, זוכה אוסקר, מגיע ממשפחה מאוד מיוחסת בהוליווד.
הוא עובר גירושין מתוקשרים, ובאמצע, בין כל הבלאגן נמצא איידן, הבן המהמם וההורס שלו!
הוא אבא מדהים, טובת הבן שלו היא מעללל הכל! (כן, עוד סיבה לתת לי למות למענך.)
קודם כל איידן ואחרי זה כל השאר.
הדמות שלו?
כבר הספקתן להבין שנמסתי מכל משפט, הבהרה שיצאה לו מהפה הסקסי שלו.
הוא #הרס_לי_את_הבריאות!
איך אפשר להנות מהספר, אם כל רגע אני חווה התקף לב
באשמתו!!
גם הדמות שלו, חזקה, הוא גבר ספרותי כמו שאני אוהבת ויותר.
הוא לא וויתר על לוסי, גם כשהיא וויתרה ממזמן.
אדם רצה אותה, ולא משנה איזה מכשול הוצב בפניהם, הוא נלחם בה, בפחדים שלה, ועל הלב שלה.

״אני לא רוצה הרבה, לוסי. את כבר אמורה להבין את זה.״
״אבל אתה עדיין רוצה את הלב שלי.״
״אני רוצה הזדמנות לקבל את הלב שלך. אני אעשה את כל השאר.״

בעלילה, ישנן דמויות משנה נוספות שעוזרות לעלילה להתפתח.
אנחנו חוזרות לדמויות האהובות אוליב וג׳ייסון, ללא ספק, זה גרם לי לגעגוע.
כמו בספר הקודם, החברות בין אוליב ללוסי פשוט מדהימה בעיניי.
הדיאלוגים בינהן הרסו אותי מצחוק!
ללא ספק הן שילוב מנצח.
איידן, כמו אבא שלו, פשוט גרם לי לפרפורי לב!
כמההה מתיקותתת!! 💜❤💜
(אחרי הספר הזה, אני בטוח צריכה תור לקרדיולוג 🤦🏼‍♀️)

״אני מאוהבת,״ הודיתי מיד.
״זה היה מהיר. חשבתי שאת לא מתכוונת לומר שוב את המילים האלה לאף אחד.״
״האיש הזה יכול לקבל ממני כל דבר שירצה.״

העלילה כתובה בגוף ראשון מנקודת מבטם של אדם ולוסי לסירוגין.
אהבתי כול פרק ופרק שקראתי!
בדרך כלל, יש דמויות שאני מתחברת יותר ויש שפחות, כאן?
לא. כל פרק היה חוויה.
הדיאלוגים בין לוסי ואדם, חוויה בפני עצמה.
הם גרמו לי לצחוק בטרוף (נשבעת שהיו רגעים שחשבתי שאני חווה התקף פסיכוטי).
אין זוג כזה!

״אדם: תעני לטלפון, לוסי.
לוסי: עוף מפה.
אדם: את לא יכולה לעזוב את המיטה שלי ככה שוב.
לוסי: אני לא אגיע למיטה שלך שוב.
אדם: אני אחזור מפריז בעוד יומיים עם איידן. שלא תהיה לך טעות, לוסי. אנחנו נדבר. ותסמכי עליי… את שוב תגיעי למיטה שלי.
לוסי: בחלומות שלך.
אדם: וגם שלך.

הבן זונה.״

המתח המיני בין הדמויות 🔥🔥🔥🔥
#פרק_10
#דלי_קרח_עכשיו ❄💦

״אתה צריך ללבוש חולצה,״ אמרה בסוף.
החלטתי להקניט אותה כדי לגרום לה לחייך. היא צחקה עם הבן שלי, אז הוגן שתחייך קצת גם אליי.
״מה?״ שאלתי אותה והעפתי מבט על גופי.
״את לא אוהבת לראות אותי עירום כל כך מקרוב? בכל אחת מהתמונות בטלפון שלך אני מצולם עירום ובתקריב.״
״זה היה פעם. עכשיו…״ היא הביטה בי שוב וקלטתי שהיא בולעת את רוקה, ״אתה פחות מושך, כנראה.״

לסיכום,
נשבעת, לא רציתי שיגמר.
לא רציתי.
למה?
אדם, אני ואתה זה לנצח! תזכור את זה 😍

לשנוא את אדם קונור מבין הספרים שגורמים לנו הקוראות לפשוט כייף אמיתי.
לקרוא, להנות, לצחוק, להתרגש.
להרגיש פרפרים בבטן מאהבה (וגם מאוד כמה דברים 😝).
אני פשוט אוהבת את הכתיבה של הסופרת הזו, היא יודעת לשלב כל כך הרבה תחושות ורגשות בתוך העלילה שלה.
היא ללא ספק יודעת לכתוב קלישאות ולגרום לך לקרוא אותן בהנאה צרופה.
נהנתי מהמשחק המקדים בין הדמויות, הדיאלוגים, התפתחות הדמויות ביחד ובנפרד.
הסצנות האירוטית, המתח המיני וואווו אחד גדול.
הספר הזה גרם לי, לעצום את העיניים ולהכנס לתוך הפנטזיה בחיוך גדול.
לדעתי, הספר הזה טוב בהרבהההה מספר הראשון, אך לא הייתי מוותרת על ג׳ייסון.
לוסי ואדם זו פשוט אהבה.

אז?
מה הגבול בין שנאה לאהבה?

״אני אהיה האיש שמדבר ללב שלך, לוסי מאייר, בידיוק כמו שנראה שאת מדברת אל הלב שלי.״
(אני אסכים עם כל מילה שתגיד ללב שלי! אני נשבעת לך!
קח אותו ברצון! שאלוהים יעזור לי 🙈)

קריאה מהנה ❤

החוב הראשון – פפר וינטרס

‎Ok ok תעצרו הכל!!
מהההה לעזאזל קראתי עכשיו?!?
ולמה זה פאקינג נגמר!!
אם חשבתי שאהבתי את ירושת החוב אז על החוב הראשון מתתי!! ואין לי מושג איך להכיל את כל הבאים אחריו.

חשבתי שירושת החוב עוצמתי.
חשבתי שירושת החוב גזל ממני את האוויר.
אז חשבתי..
כשקראתי את החוב הראשון התבדתי לראות עד כמה עוצמת הרגשות שלי נסקה לשחקים! עד כמה שום דבר לא צפוי אצל ג׳תרו וניילה.
שני הדמויות עוברות תהליך מדהים בעיניי.
תפניות שמחוללות שינוי עצום בשניהם.
לשינהם מטרה אחת לגרום אחד לשניה להתאהב זה בזה ואז להרוס זה את זה.
שוב דבר לא הכין אותם למה שיקרה אחרי שהם יורידו מחסומים וירמו את מסך הערפל שיצרו סביבם.

״אני חייבת לבעור
אני חייבת לשרוף
אני חייבת להצית את האמונות ואת השליטה שלו עד שלא ייוותר מהן זכר.״

ניילה – אין הרבה מה להרחיב עלייה היא עוצמתית. והעוצמה שלה רק עולה ועולה שהרגשתי את הפלאפון שלי בוער מרוב עצמתה. היא רוצה להרוס אותו. היא רוצה להוכיח לו ששום חובות שחייבים לו אבותיה יגרום לה לסגת היא מטריפה לו את החושים וגורמת לו להתנגחויות בינו לבין עצמו.
היא רק לא לקחה בחשבון שהלב שלה לא עשוי מאבן.. ולאט לאט נסדק ולתוך הסדקים מתחלחלים להם רגשות שסירבה להכיר בהם.

״אני צל, האורב גלוי לעין כל.
אני טורף בעור של כבש.
אני צד את החלשים מבלי להתנצל על כך.
אני מסתיר את המזג האמיתי שלי מתחת למעטה של נימוסין.
אני שולט באומנות ההליכות.
אני ג׳נטלמן. מכובד, רב הישגים ופיקח.
אני כל הדברים האלה, ואיני דבר מכל זה.״

ג׳תרו שאלוהים יעזור לי… הגבר הזה לא צפוי בעליל. יש בו כל כך הרבה ממה שנדמה לנו. אני אוהבת את הדמות שלו עד מאוד!! אני אוהבת את המלחמות שהוא מנהל עם המח שלו. אני אוהבת את התחושת בלבול שיש לו רק מלהסתכל על ניילה, אני אוהבת רב איתה ואני עוד יותר אוהב שהוא חושב שהוא מנצח.. רק חושב.
הרגשות שמבצבצים לו עמוק בתוך הלב שלו רוצים לפרוץ החוצה אך אסור לו. אם הוא יכיר ברגשות שלו הוא כבר לא יוכל להגן על ניילה ולא רק מפניו אלה מכל משפחת הוק.

מיותר לציין שעפתי גבוה בספר השני ומדגדג לי באצבעות לרכוש את השלישי והסבלנות הזאת לא מתאימה לי.

כל מי שמפחדת לקרוא מכל סיבה שהיא, אל! פשוט אל! תעיזי, תנצחי ותקראי! יש הרבה מעבר למה שנראה לנו.

 

״ירושת החוב״- פפר וינטרס

אופל איז אין דה האוס ביצ׳ס!!מה פאקינג קראתי ב48 שעות האחרונות?!? מה זה הספר הפנומנלי הזה?
אני לא רגועה, אני לא יודעת מה אני מרגישה. אני כן יודעת שאני כנראה בתאדם מאוד חולה אם אני שרופה על ג׳תרו ומעריצה ענקיתת של ניילה!

״אני בן למשפחת הוק, אבל בעורקיי לא זורם דם. נולדתי מחומר ששום חומר אחר אינו יכול לו- יהלומים. אני מבריח. אני סוחר.
ואני עומד להפוך ל… רוצח״

הרבה בנות פה (לדעתי) פספסו נקודה מאוד חשובה במהלך הקריאה.. ג׳תרו לא מכיר שוב דבר אחר מלבד החוב. הוא חונך לגבייה, לנקמה וניזון מהיסטוריה בת 600 שנה.. זה לא הופך אותו לשטן.. מה גם שיש עוד שישה ספרים אי אפשר לגבש עליו דעה כרגע…
אבל לבנתיים, ג׳תרו הוא גבר עם נוכחות. עם מבט שמרטיט לי את הלב ואני אוהבת אותו!!!

״הוא רק העניק לי נתיב אחר של כח.
אני מוכנה.
ולא משנה מה הוא מתכוון לעשות לי.
אני אשרוד״

קראתי הרבה ביקורות של בנות שהיו מזועזעות על מה שג׳תרו עשה לניילה, אני בחרתי כמו ניילה להתנתק, לקבור עמוק בראש את הסיטואציה ולהתמקד באישה המופלאה שפפר כתבה לי, אישה מברזל שלא ניתנת לריתוך.. אישה עם גב זקוף וסנטר זקור, היא לא רואה ממטר. היא לא מפחדת לרגע. מה גם אני חוששת לחייו של ג׳תרו לצידה בסופו של דבר יתגלה לנו שהיא כאן השטן.
התנערתי מכל הדעות עליה ועליו ופשוט קראתי והתמקדתי בעיקר.

על אודות פפר – אני קוראת מלא ספרים במהלך היומיום שלי.. ועדיין לא הגיעה הסופרת שתפסה אותי כמו שפפר תפסה, היא שיחקה לי בראש, היא משכה בחוטים.
היא כיווצה לי את הבטן. היא חתכה לי בבשר. כתיבה פנומנלית. ברמה כל כך גבוהה שכל מה שאקרא עכשיו יראה לי כמו כתיבה פשטנית.. היא יודעת לכתוב אופל בצורה הכי טובה ומדוייקת שיש.
אני כל כך מחכה להמשך אין לכם מושג אפילו!!
נהנתי מכל שניה של קריאה
#אופלנצח❤