רידיק – קאתי קופמנס
אלפי דעות שמעתי וקראתי על הספר הזה.
חלק אהבו וחלק לא, אך זה כל היופי בעולם הספרים.
לכל אחד ואחת מאתנו יש דעה שונה.
אני למשל אהבתי אלפי ספרים והחברה טובה ביותר שלי לא אהבה וההפך.
אך זה מה שמייחד ספר, ספר הוא עולם שלם של דמיון ואהבה.
אז מה חשבתי עליו?
"לא הפסקתי לאהוב אותך לרגע. לא שכחתי לרגע את הטעם שלך, את הריח או את מגע המשיי שלך מתחת לאצבעותיי.
אני בידיים שלך. את, מותק, התשובה לכל התפילות שאי פעם התפללתי."
(ציטוט מתוך הספר)
קורה-
בין עולם הפשע לאהבה קורה נקרעת.
היא מתייתמת בגיל צעיר ונשארת בעולם עם אחיה.
אך עם אח כמו שלה, עדיף להישאר לבד בעולם.
בגיל שש עשרה היא מכירה את רידיק ומאז, הכול נראה כמו אגדה או חלום.
אך ברגע שקורה הכי לא מצפה לו היא נתפסת על ידיי האדם האחרון שחשבה שמסוגל לפגוע בה.
הוא מאיים עליה, מכה אותה ונותן לה אפשרות אחת.
להעלם.
"האיש הזה, האישה הזו, שבעיניכם מובנים מאליהם יכולים להיעלם בן רגע ואז מה יהיה איתכם? אתם תמותו מבפנים, תצטערו שלא אמרתם לה כמה השמלה מחמיאה לה, או שתסכימו לתת הכול כדי לאחוז בידה עוד פעם אחת אם רק תהיה שם לצידכם."
(ציטוט מתוך הספר)
רידיק –
יכולתי לעצום את העיניים ולדמיין את הידיים השריריות שלו, את הקעקועים שלו.
הרגשתי שאני מזילה ריר כמו מתבגרת בת חמש עשרה שמגלה מהי נשיקה בפעם הראשונה שלה.
במשך כמעט שתיים עשרה שנה רידיק יודע שהוא איבד את הדבר היקר לו מכל. את גן העדן שלו.
את קורה.
הוא רוכש דירה ומהרגע הראשון שהוא עומד בבית החדש שלו ומביט על הים, רק אישה אחת נמצאת במחשבות שלו.
רק אישה אחת השתלטה על ליבו וסירבה לשחרר.
לסיכום….
אז כמו שכבר אמרתי, הדעות לספר הזה מאוד חצויות.
לא אשקר לכם, נהניתי ממנו, אפילו מאוד.
העלילה שלו טובה, מעניינת ומלאה במתח מיני שמוסיף לעלילה, אך עם זאת, העלילה מהירה נורא.
המפגש בין רידיק לקורה מתרחש כל כך מהר שדווקא כאן קיוויתי שהסופרת תמתח את המפגש ביניהם ותמשוך אותנו הקוראים.
אם יש משהו שיכולתי להבין ולאהוב בקורה, זה את העובדה שהיא הפכה לאימא בגיל צעיר.
כמעט כמוני.
אני ילדתי את בתי הבכורה בגיל שש עשרה ועשרה חודשים ואני חושבת שזה הדבר הטוב ביותר, הבחירה הטובה ביותר עבורי.
הקשר של קורה עם בנה נכנס עמוק ללבי והעלה לי חיוך ולא פעם אחת!
