הורנס – נקמה דוט קום – אילנית עדני
"אומרים שהזמן משכיח, בינתיים הוא לא זז לשום מקום."
(ציטוט מתוך הספר)
לפעמים אדם צריך לרגעי השפל שלו כדי להעריך את החיים.
צריך לדעת להעריך כל רגע מהם ולהנציח אותם.
זה בדיוק מה שהספר הזה גרם לי לראות.
"זמן הוא הערך החשוב ביותר ביקום, אל תזלזל בו."
(ציטוט מתוך הספר)
רק אחדים יודעים כמה חכיתי לספר הבא של אילנית.
לאחרונה אני בעסקי ווידוים… את אילנית הכרתי לפני שנים אחדות, לעולם לא תיארתי לעצמי שיום יבוא ואני אקרא ספר שלה.
ואז הגיע הספר הראשון "בקיץ הזה" שהעלה לי חיוך וגרם לי קשת רחבה של רגשות, לאחר מכן הגיע "פרא" שהיה מדהים ומיוחד לא פחות ולבסוף הגיעה דריה נובלה דיגטלית שגרמה לי בפעם הראשונה בחיי להתאהב בדמות אחרת… כמעט שונה..
לא חשבתי שסופרת יכולה להפתיע ספר אחר ספר, אבל הורנס בהחלט הפתיע. ובענק.
"איש לא היה חסין בפני הורנס. כשמם כן הם, קרניים."
(ציטוט מתוך הספר)
נורה –
היא השאירה מאחור את החתיכה שהשלימה את ליבה, אחרי מלחמות וכאב היא עלתה על מטוס בתקווה לדרך חדשה שתגרום לה לחזור לעצמה.
היא קיוותה כי בסופו של דבר, הלב שלה יחזור להיות שלם כשהיה.
נורה לעולם לא תיארה לעצמה כי הקפה אותו הזמינה בסטרבקס של וושינגטון הבירה תגרום לה לראות את החיים אחרת ממה שהיא העלתה על דעתה.
נורה נשלחת למשימה מיוחדת, משימה שעלולה לשנות את חייה ואת חיי הסובבים אותה.
משימה, שתשנה את כולם. לטוב ולרע.
"אני הורנס.
אני אף-בי-איי.
אני נורה פאקינג בייליס."
(ציטוט מתוך הספר)
נורה האקרית בכירה שעובדת באף-בי-איי באגף הסייבר.
מלבד היותה גאון מחשבים מהלך, נורה היא אדם. קודם כל ולפניי הכול.
אך כמה דמויות בספר שכחו את זה.
הם דאגו להציב את נורה כמטרה חייה וניסו לספק את הטירוף שסבב סביבם.
מגי המפקדת של נורה משתפת אותה במשימה הסודית אליה נורה יוצאת ומבטיחה לה את מה שנורה רוצה יותר מכל.
"לקחתי אקדח ויריתי בכל האורות
התחלתי לרוץ באמצע הלילה
אני אדם מבוקש
יש דם על ידיי."
(ציטוט מתוך הספר)
האטר –
אימאאאאא,
יכולתי לדמיין אותו בכל כך הרבה דרכים.
דמיינתי אותו עם משקפיים, שלייקס וג'ינס.
דמיינתי אותו עם קעקועים על הזרועות, שרירים, חולצה צמודה שגורמת לדימיון לעבוד שעות נוספות.
אלוהים.
מה שאני חוויתי עם האטר.
אהבתי את הדמות שאילנית יצרה.
האטר גרם לי לכאוב, לכעוס ולאהוב.
רציתי יותר. הרבה יותר.
האטר לא שונה מנורה בהרבה.
האטר הוא האקר. מקים כנופיית הורנס. לא יודעת אם זה נכון לכתוב כנופייה… אך רק ככה יכולתי לדמיין אותם.
האטר דאג לרדוף אחרי צדק.
לטענתו הוא אלוהים. רודף הצדק.
בחלקים מסויים יכולתי להסכים איתו, בעצם… רוב הפעמים הסכמתי איתו. אפילו עמוק בלבי התפללתי שגם בארץ תתעורר איזה יחידת סייבר כזאת שתפעל בצורה שלהם.
שתילחם ברודפי הבצע, בפושעים שהמדינה לא מצליחה למצות איתם את הדין.
אהבתי את אטר מהרגע הראשון.
יכולתי להבין את המניע שלו ואת המלחמה הפרטית שלו.
"אפשר להגיד שהמזל לא היה בצד שלך. יד האלוהים, אולי?"
"אני יוצר את המזל שלי בעצמי, אני לא צריך את אלוהים בשביל זה."
(ציטוט מתוך הספר)
לסיכום…..
בואו נדבר על הכריכה… ואוו! לא יכולתי לדמיין כריכה יותר מדהימה ומיוחדת מהכריכה הזאת.
הכריכה הזאת הייתה ה-כריכה. היא העבירה את הספר הצורה הטובה ביותר והצליחה לסקרן אותי עוד לפני שפתחתי אותו.
הורנס הוא ספרה הרביעי של אילנית. דעתי? הוא הכי טוב שלה.
יכולתי להרגיש את עבודת התחקיר המעולה שהתבצעה לאורך כל הספר.
התאהבתי ושנאתי את הדמויות ואז התאהבתי בהם שוב.
אם לא הייתה לי רשימת המתנה של ספרים שהבטחתי לעצמי לקרוא, סביר להניח שעכשיו הייתי חוזרת לקריאה נוספת.
אך אין לי ספק בכלל שאחזור אליו בעתיד.
אילנית כמו אילנית הצליחה לרתק אותי מהמילה הראשונה ועד לאחרונה.
הצלחתי לחוות קשת רגשות מטורפים שהעלו לי חיוך.
אילנית, לפני שנים כשפגשתי אותך לראשונה לא העלתי על דעתי שניפגש כמה שנים אחרי ואזכה לקרוא את מילותייך.
אך קרה הדבר ואני יכולה להגיד בפה מלא, שזכיתי. זכיתי לקרוא וזכיתי להכיר אותך אישית.
את אדם מופלא.
אולי אהיה קצת חצופה…. אבל בכל זאת…אני כבר מחכה לספר הבא.
עד אז….
ניתראה בספר הבא.